גז"ד למטפלת שתקפה והתעללה בילדים חוסים חסרי ישע במעון "אתגר" לבעלי פיגור שכלי

1.         ביום 23.11.08 הודתה הנאשמת במסגרת הסדר טיעון, במיוחס לה בכתב האישום המתוקן והורשעה בעבירות של תקיפת קטין או חסר ישע (ריבוי עבירות), לפי סעיף 368ב(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק") והתעללות בקטין או חסר ישע, לפי סעיף 368ג סיפא לחוק.

2.         מעובדות המקרה כפי שפורטו בכתב האישום המתוקן 2 עולה, כי:

א.         הנאשמת עבדה מיום 13/6/07 במעון "אתגר" בלהבות חביבה, כמטפלת בחוסים בעלי רמות פיגור שונות. מעון אתגר הנו מעון פרטי.

ב.         החל מחודש נובמבר 2007 ובמיוחד מחודש מאי 2008 החלה הנאשמת להתעלל בחוסים התעללות גופנית ונפשית בכך שבין היתר, הכתה אותם, צעקה, קיללה ואיימה עליהם והכל כהתנהלות קבועה. התנהגות הנאשמת לוותה , כמעט כדרך קבע, בצעקות קללות ואיומים כלפי החוסים. כמו כן נקטה באלימות תוך כדי טיפול בחוסים, בכך שלמשל, משכה אותם בכוח למיטותיהם, ע"מ שהללו ילכו לישון. בנוסף, ביצעה מעשים שיפורטו להלן.

ג.          בחודש ינואר 2008, בתגובה ליציאתו של החוסה ש' מביתן במעון, הכתה אותו הנאשמת בידו באמצעות מגב, עד שנכנס חזרה.

ד.         בחודש אפריל 2008 נעלה הנאשמת בחדרה את החוסה ד', בן השמונה, בתגובה לכך שסרב ללכת לישון בחדרו. היא עשתה זאת לאחר שמשכה אותו בכוח אל החדר תוך שהוא בוכה וצועק וכל זאת בניגוד לאיסור מפורש לעשות כך.

ה.         ביום 30/5/08, בתגובה להשתוללותה,דחפה והפילה הנאשמת ארצה את החוסה ש.פ, אשר כתוצאה מכך נחבלה בסנטרה ונזקקה לטיפול רפואי של האחות במעון. לאחר מכן דיווחה הנאשמת כי ש.פ נפלה וקיבלה מכה.

ו.          בסוף חודש יוני 2008,  הכתה הנאשמת בידיה על ראשו של החוסה ב' והוציאה אותו בכוח מתחת לשולחן, שם ישב.  כמו כן במהלך אותה משמרת, הכתה הנאשמת בידיה על ראשו גם את החוסה ש' ואת החוסה נ' הכתה באמצעות חפץ בראשו ובעטה בו.

ז.          כשבוע וחצי לפני האירועים המתוארים בסעיף 2ו' לעיל, הכתה הנאשמת את החוסה מ' באמצעות מגב בכל גופה תוך כדי שמ' בוכה וצועקת "די" והורתה לה לשבת. בתגובה לכך, מ' התקרבה באופן מאיים אל הנאשמת. לאחר מכן תפסה אותה הנאשמת בגרונה.

ח.         שלושה ימים לאחר המתואר בסעיף 2ז' לעיל, חבטה הנאשמת במ' באמצעות בקבוק ריק מספר פעמים בפלג גופה העליון החשוף. הנאשמת צעקה על מ'  "אין ארוחת ארבע, את בעונש". יצויין, כי צפיה בסרטון שתעד חלק מהמעשים הנ"ל מעלה, כי ההכאה בוצעה באמצעות בקבוק מפלסטיק.

3.         מתסקיר שירות המבחן עולה:

הנאשמת, בת 43, נשואה ואם ל-4 ילדים בגילאי 4 עד 19. מזה כ-ששה חודשים מצויה במעצר בית, באיזוק אלקטרוני, בבית אבי בעלה.

הנאשמת עלתה ארצה בשנת 1992. אמה הפנסיונרית גרה בסמיכות אליה. במדינת מוצאה למדה טבחות. בארץ עבדה לסירוגין בעבודות ניקיון, בטיפול בקשישים ובמעונות. במעון "אתגר" עבדה כשנה עד למעצרה.

בעלה מזה כ-20 שנים בן 44, מכונאי רכב במקצועו, עובד בניקיון במפעלי נייר בחדרה. עבד במשך שנים בבניין, אולם מעסיקו פשט רגל והוא איבד את מקום עבודתו.

בתם הבכורה הפסיקה את עבודתה, במסגרת שירות לאומי, עקב מעצרה של אמה וכעת היא מטפלת באחיה ובבית. שני ילדים נוספים שולבו במסגרות חינוכיות והבן הצעיר, בן 4, שוהה בבית. המשפחה אינה מוכרת לגורמי הרווחה. המשפחה מצויה בקשיים כלכליים. תהליך הקליטה בארץ של משפחת הנאשמת היה חיובי. במהלך בדיקת שירות המבחן, הנאשמת הרבתה לבכות. תחושת הבושה והקלון שהמיטה על משפחתה, בעצם חשיפת המקרה בתקשורת, גורמת לה קושי רב והיא מתנהלת בתחושת אשמה כבדה. ההליכים המתנהלים נגדה זרים לה.

הנאשמת נעדרת עבר פלילי.

הנאשמת תארה תנאי עבודה ומאפיינים בהתנהגות החוסים במעון, כגורמים שהיו יכולים להשפיע על תפקודה. ניכר היה כי היא מבצעת מינימליזציה לאופי העבירות בהן הורשעה.

הרושם של קצין המבחן, הוא כי הנאשמת אינה בעלת אישיות עבריינית. היא ביטאה יחס דואלי להאשמות נגדה. עמדותיה הקשו על בחינה מעמיקה של הנסיבות המתוארות ולא אפשרו עימות מול התנהגותה.

הנאשמת ביטאה התייחסות אמפטית כלפי החוסים. היא מבינה את משמעות העבירות והשלכותיהן. כוחותיה ויכולותיה להתמודד עם המצב, מוגבלים. היא לא ביטאה נזקקות טיפולית.